יום שני, 24 במאי 2010

בארים של קיבוצים

אני אוהב ברים של קיבוצים, זה מזכיר לי את פעם. את תחילת הדרך. למרות ההיכרות שלי עם עולם הבר התל אביבי, למרות העובדה שאני יוצא לברים הכי נחשבים, מכיר את הבעלים, "עושים לי כבוד" וכו'. אני עדיין נהנה, מידי פעם, ללכת דווקא לפריפריות. לשבת בבר עשוי כולו עץ, מוזיקת רוק ישנה, ברמן אחד אנושי משרת אותך כל הערב וקבוצות קבוצות של צעירים יושבים ושותים בירה.
כך היה לפני שבועיים שהתגלגלתי במקרה לבר של מל. המקום נמצא בקיבוץ פרוד בצפון. הייתי בצימר באזור ובלילה חיפשנו לנו בר נחמד. עד שהתיישבתי על הבר, הכל היה כמו שציפיתי. חנייה בשפע, דרך כורכר, בקתת עץ ומוזיקה נעימה. רק לאחר שהתיישבתי על הבר הבנתי שמשהו פה שונה. הבר של מל מתהדר  באוסף של וויסקי כמוהו ראיתי אולי בבר אחד בתל אביב. זה הקטע של מל. בחור מבוגר שפתח לפני 5 שנים מקום בגלל אהבתו לוויסקי. העובדה שרוב הלקוחות הם חבר'ה צעירים בשנות העשרים המוקדמות, לא הפריע לו. רובם אגב שותים בירות מחבית ומעשנים נרגילה. אבל מידי פעם, כאשר מגיע לקוח סקרן, או לחילופין כאשר אחד הילדים מחליט ל"התנסות" במשקה של גדולים. באותו רגע, כנראה, מל מרגיש שיש טעם לפועלו.
היו שם כל כך הרבה וויסקי שלא הכרתי שזה פשוט היה תענוג. הברמנית ששירתה אותנו הייתה חביבה מאוד, סיקרן אותי לדעת אם בחורה צעירה שכמותה יכולה עכשיו להמליץ לי על כל אחד מן הבקבוקים שנמצאים לה על המדף. לא ניסיתי אותה, פחדתי להראות מתנשא.


בת זוגתי הזמינה וויסקי יפני. היפנים חזקים מאוד בתעשיית הוויסקי, כנראה שבעשור הקרוב הם די הולכים להשתלט עלייה. לי עוד לא יצא להכיר וללמוד יותר מידי על הוויסקי הזה. שתינו ימאזקי 10. מסתבר שמדובר בוויסקי נעים וחלק, מאוד מתאים למתחילים. אין לו עקיצה אופיינית בגרון והוא ממש קל לשתייה. אני הזמנתי קליינליש. זה הוויסקי שמרכיב את הגולד לייבל. וויסקי סקוטי, סינגל מאלט, מעולה!!! שמעתי הרבה את השם הזה ומעולם לא יצא לי לשתות אותו. פשוט התאהבתי. וויסקי מדהים. מסוג שמשקאות שממש הייתי שמח לקבל מתנה.
לא קורה שם יותר מידי, חוץ מהקטע הנוסטלגי שלי ושיחה נחמדה עם מל הבעלים, לא היו שם דברים יוצאי דופן, הכל מאוד רגוע. אין צפיפות, אין סלקציה מטורפת, אין סקס בשירותים, מקסימום מידי פעם אחד החבר'ה קופץ החוצה להדליק איזה ג'וינט.
עד שהחלטנו לפתוח בשיחה עם "המקומיים", דבר שהסתבר כמעניין. על ידנו ישב בחור בודד ושתה קפה שחור. לאחר מספר דקות של שיחה, שמענו סיפור די מטורף. הבחור לקראת סוף שנות השלושים של חייו, עדיין רווק, יצא לדייט עם מישהי שהוא הכיר דרך חבר. (יש לי תחושה ש"לחבר" הזה קוראים ג'יי דייט, אבל לא חשוב). הקיצר, הוא נסע לאסוף אותה מכרמיאל. שם משום מה הם החליטו להחליף רכבים ולנסוע איתה. בעודם נוסעים ברחובות כרמיאל, פתאום עוצר על ידם רכב בחריקת בלמים וחוסם אותם. מסתבר שהבחורה גרושה ובעלה כנראה לא הבן אדם הכי בריא בכרמיאל...הכל היה מלווה בצעקות רמות וקללות תו'כ ניסיון בריחה של הזוג בדייט.
איכשהו הם הצליחו להימלט ממנו. הבחור ביקש ממנה שתוריד אותו עי הרכב שלו כי כנראה זה לא בשבילו כל עניין הסופרנוס הזה.
אנחנו פגשנו אותו, מסתבר, ממש חצי שעה לאחר כל האירוע, כאשר הוא שותה קפה שחור, מעשן סיגריה ותוך כדי שהוא מספר לנו על התקרית נראה כאילו הוא בעצמו עדיין מנסה לעכל את מה שקרה לו.
מסקנה, גם אם נראה שמשעמם בצפון, מספיק לפתוח את הלב והפה לאחד המקומיים וכבר תקבלו סיפור מטורף כמוהו ראיתם רק בסרטים.